מסופר על אדם מבוגר, פניו חרושות קמטים, כמו תלמים בשדה , כמעט שחור מהשמש , עיניו קטנטנות אבל חיוכו גדול ורחב והוא מחזיק בידיו ערימת ורדים. הוא עומד ברחוב ומחלק להמון האנשים שממהרים להגיע מפה לשם.
בכתבה שצורפה לתמונה, סופר שהאנשים ברחוב ניסו להתחמק ממנו ואף אחד כמעט לא רצה לקחת ממנו פרח, אפילו בחינם. האנשים נראו כמו צלליות זזות ללא פנים מרוב שמיהרו לדרכם. הסתכלתי על התמונה הזו וחשבתי – מי פה המאושר ומי פה האומלל? מי העשיר ומי העני?
מגיל קטן מספרים לנו סיפורים על החיים.
כל זמן שאנו קטנים, הסיפורים מתרכזים סביב אושר ומשפחה, חברים, שמחה ואהבה. מה הכי חשוב ומה הכי טוב ואני חושבת שבזכות הסיפורים האלה יש לנו ילדות, כי זוהי תקופה שבה אנחנו מאמינים שהעולם הוא כזה ואנחנו רוצים לחיות בו! אני חושבת שזו הסיבה שלרוב זיכרונותינו מהילדות צבועים בצבעים מתוקים וקרובים ללבנו כל כך. הסיפורים האלה חופפים וממלאים רצונות עמוקים ובסיסיים עבורנו. משפחה, חברים, שמחה ואהבה הם באמת ובתמים טעם החיים. יחסים וקשרים אנושיים חמים וטובים הם אכן מקור האושר האמיתי עבור בני האדם. אבל אנחנו גדלים והסיפורים משתנים.
מה זה אומר לגדול? להתבגר? זה לא רק גופנית אלא בעיקר נפשית ושכלית.
חויות החיים שלנו, בעיקר עקב יחסים וקשרים עם אנשים אחרים, מעמתים אותנו עם אי ההתאמות בין הסיפורים ל"מציאות" ולכן אנחנו משתנים. לא העולם משתנה אלא אנחנו. הניסיון שלנו עם אנשים מראה לנו את התמונה האמיתית. אנשים הם לא טובים. לפחות לא לאנשים שהם לא אוהבים או שאין להם מה להרוויח מהם והכי גרוע, אנשים לפעמים לא טובים לאנשים הכי יקרים להם. הפצעים הכי עמוקים וכואבים שלנו הם מהאנשים שאנחנו הכי אוהבים. לכן להסתכל למציאות בעיניים זה נקרא להתבגר, איך אנחנו נתנהל מול ואיך נגיב ל"עובדות החיים", לטבע האנושי, אלו הם הגורמים שקובעים איזה בני אדם נהיה.
למבוגרים ישנם הסיפורים שהחברה מספרת לנו, הפרסומות, התקשורת, אולי המשפחה והשכנים, אבל אלו הם בכל זאת סיפורים שאנחנו מאמינים בהם לא פחות , אולי אפילו יותר, מסיפורי האגדות של ילדותינו, כי החיים באמת זבל, ככה ראינו והרגשנו בעצמנו.
מהי האמת? האמת היא שהצרכים העמוקים והבסיסיים שלנו הם מהותיים והכרחיים. אנחנו חייבים, משתוקקים וגוועים לקשרים ויחסים אנושיים חמים וטובים. בתוכנו קיימים חללים שרק אינטראקציות אנושיות יכולות למלא, לא כסף ולא שום הסחות דעת אחרות.
העולם הוא לא "זבל". רע לנו כי אנחנו רעים אחד לשני. האושר הוא רק בינינו וגם הסבל. הכל תלוי בנו. השאלה הגדולה היא לא איך לשנות את העולם אלא איך לתקן את היחסים בינינו, בני האדם.