טכניקה חדשה תאפשר להימנע מההכנה להגדלת חזה באמצעות שומן?

מי שרוצה כיום לעבור ניתוח הגדלת חזה אך אינה רוצה להחדיר שתלי סיליקון או שתלי סלין לגופה יכולה לבחור באפשרות שעד לפני מספר שנים נחשבה למסוכנת מדי עד כדי כך שנאסרה לשימוש בארצות הברית בשנות התשעים. עם זאת ההתפתחות הטכנולוגית הרפואית אפשרה להפוך את הניתוח הגדלת חזה באמצעות שימוש בשומן לאפשרי ובטוח יחסית. בניתוח נעשה שימוש בשומן מיותר מגופה של המנותחת הנשאב מהאזור השמן ומוזרק אל תוך השדיים באמצעות חתך קטן שנעשה בהם. הניתוח שנחשב מבחינות רבות כבטיחותי יותר מאשר הגדלת חזה באמצעות שתלים עדיין מחייב, נכון להיום, שימוש במכשיר לא סימפטי בשם בראווה המורכב ממכונת שאיבה המחוברת באמצעות שני צינורות אל שתי קעריות המונחות על השדיים ומבצעות פעולה של מציצה במטרה להרחיב את רקמת העור בחזה כדי ליצור מקום להזרקת השומן ולהגביר את זרימת הדם באזור על מנת להבטיח את קליטתו המוצלחת של השומן בשדיים. השימוש במכונה מחויב במשך 10-12 שעות ביום למשך כחודש לפני הניתוח כאשר בשבוע האחרון המנותחת העתידית נדרשת להניח את המכשיר על שדיה לאורך כל הזמן למעט במקלחת. גם לאחר הניתוח יש צורך לעשות שימוש במכשיר עוד מספר חודשים כדי להבטיח את התוצאות האופטימליות.

כפי שניתן להבין מדובר בתהליך הכנה ובתהליך פוסט ניתוח מורכב ומציק למדי. זו הסיבה כי נעשים ניסיונות רבים לנסות ולמצוא תחליף לתהליך המתיש והלא סימפטי הזה. למעשה הבראווה עצמו המבוסס על המילה ברה – חזיה באנגלית הוא חדש יחסית ונמצא בצורתו הנוכחית מאז 2005 לערך, לפניו היכולת להזריק שומן היתה עוד יותר מוגבלת בשל מגבלות העור והסיכון לגרום לחץ גדול מדי על החזה. אך גם עם הבראווה התהליך אינו סימפטי כפי שתיארתי לעיל. אחת הטכניקות שפותחו כדי להימנע מהשימוש במכשיר זה הוא פשוט הזרקה הדרגתית של שומן בכמויות מוגבלות ומתוך הבנה כי מחצית ממנו לא ייקלט. בצורה כזו ואם למנותחת קיימים מצבורי שומן מספקים ניתן להמשיך ולהגדיל את החזה, כל פעם בעד מידה אחת בניתוחים עם הפסקה של כארבעה חודשים בין אחד לשני שזו התקופה הנדרשת לחזה להתייצב ולשומן להיקלט אופטימלית.